<h1>ספר החינוך מצוה שמ"ב</h1>
<h2>דף כז:</h2>
שלא לשנות מגרשי ערי הלוים ושדותיהן, כלומר שלא יחזירו העיר מגרש, ולא המגרש עיר ולא השדה מגרש ולא המגרש שדה, והוא הדין מגרש עיר או עיר מגרש שאין לשנות בעניינם דבר. והענין הזה ידוע, כי התורה צותה שיתנו שאר השבטים ערים ידועים לשבט לוי והם ארבעים ושמנה עיר עם שש ערי מקלט שהיו בהן וצותה גם כן להיות באותן ערים אלף אמה מגרש, כלומר מקום פנוי לרווחה ונוי לעיר, ואלפים אמה חוצה לה לצורך שדות וכרמים, וגם זה מנויי העיר וממה שצריך לה כמו שמפורש בסוטה [כ"ז ע"ב]. ובאה המניעה בזה שלא לשנות עניינים אלה לעולם, ועל זה נאמר [ויקרא כ"ה] ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שכן בא הפירוש [ערכין ל"ג ע"ב] על לשון מכירה זו, כלומר לא ישנה, דאלו במכירה ממש לא קאמר, שהרי בפירוש כתיב [שם] גאולת עולם תהיה ללוים, מכלל שרשות יש להם למכור. משרשי המצוה לפי שערי הלויים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים, כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחכמה שלא היו טרודים בעבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר [דברים ל"ג] יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, ומתוך שהחכמה בתוכם היה עסק כל ישראל תמיד עמהם, מלבד שהיו בתוך עריהם ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם כי לא ידע האדם מה ילד יום, ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהם להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בעניינם דבר כי אדון החכמה ייסדן ותקנן והגביל גבולם וירא כי כן טוב, וכל חלוף אחר דבריו אינו אלא גרוע וגנאי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מכות י"ב ע"א] כי מלבד אלו הג' אלף אמה שאמרנו שהן בין מגרש ושדות וכרמים נותנין לכל עיר בית הקברות חוץ לתחום זה, שנאמר [במדבר ל"ה] ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם, ובא הפירוש בזה לחיים ניתנו ולא לקבורה. ומה שאמרו [ערכין ל"ג ע"ב] גם כן שכהנים ולויים שמכרו שדה משדותיהם או בית אפילו בעיר חומה נגאלין לעולם ואפילו מיד הקדש, שנאמר [ויקרא כ"ה] גאולת עולם תהיה ללויים. וישראל שירש אבי אמו לוי הרי זה גואל כלויים. ויתר פרטיה מבוארים בסוף ערכין. ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל בזמן שישראל שם בין בלויים בין בישראלים בזכרים ונקבות שהכל חייבין שלא לשנות שלש מקומות האמורין לעולם, העיר והמגרש ומקום השדות והכרמים, ומן הדומה כי כל מי ששנה בהן בעדים והתראה חייב מלקות, ולא ידעתי שיעור לשינוי זה כמה יהיה ויתחייב עליו, חכם בני ודעהו. והרמב"ם זכרונו לברכה כתב על מצוה זו למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובבזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד השם ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים, ולפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן אלא חיל יי, שנאמר [דברים ל"ג] ברך יי חילו וגומר, והוא ברוך הוא זכה להם חלקו, שנאמר אני חלקך ונחלתך וגומר. ולא שבט לוי בלבד בכלל זה אלא כל איש ואיש מבאי העולם אשר נדבה רוחו להבדל ולעמוד לפני יי לעבדו לדעת דרכיו הישרים והצדיקים וללמדם לאחרים פורק מעל צוארו עול חשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, והרי זה נתקדש להיות קדש קדשים ויהיה יי נחלתו לעולמי עולמים, ויזכה בעולם הזה בדבר המספיק לו כמו שזכה שבט לוי, וכן בדוד הוא אומר [תהלים ט"ז] יי מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.
